Иврит
הלב של נועה דפק כל כך חזק, שהיא פחדה שכולם ישמעו אותו. היא לא הבינה למה דווקא עכשיו… דווקא כאן… דווקא
“הדבר הכי כואב הוא לא כשמישהו עוזב אותך.” “הדבר הכי כואב הוא כשהוא שוכח כמה
“יש דברים שאמא מרגישה גם כשכולם אומרים לה לשכוח.” המילים יצאו מפיה של מדליין כמעט בלחש.
הדבר הכי כואב הוא לא בגידה.הדבר הכי כואב הוא להבין כמה זמן היית שקטה בתוך חיים של מישהו אחר… ואף אחד
“לפעמים לא הכאב הכי גדול הוא מה שאנשים אומרים לך. לפעמים זה הרגע שבו אף אחד לא אומר כלום.”
לפעמים הדמעות מגיעות לא כשמאבדים מישהו… אלא כשמבינים שאפשר היה להציל את הקשר, אילו רק מישהו היה
היו מילים שהיא נשאה בלב יותר מחמישים שנה. מילים שלא נאמרו בזמן. ומול הנכד של האישה שאהבה כמו בת, היא
אני מודה — באותו רגע כמעט בכיתי. לא בגלל השמפניה. לא בגלל המבטים. אלא בגלל שפתאום הבנתי כמה נשים מכירות
לא חשבתי שהידיים שלי ירעדו. לא אחרי כל השנים שבהן למדתי להיראות רגועה גם כשבפנים סערה. אבל ברגע שהיא
לפעמים משפט אחד של ילד מסוגל לפרק שנים של שתיקה. ולפעמים האמת מגיעה דווקא ברגע שבו כולם בטוחים שכבר שמעו הכול.