Иврит

“יש רגעים שבהם החלטה אחת קטנה מגלה מי אנחנו באמת.” הבטתי במסך הטלפון ולא הצלחתי להזיז את העיניים.

“אמא… תגידי לי שזה לא נכון.” קולה של נועה רעד. באולם הגדול לא נשמע אפילו רחש.

“אני חיכיתי לזה כל החיים שלי… אבל אף פעם לא חשבתי שזה יכאב כל כך.” הקול שלי נשבר עוד לפני שהבנתי שאני מדברת.

לפעמים האמת אינה מסתתרת מתחת לשכבת לכלוך. לפעמים היא מסתתרת בתוך הלב של מי שכבר מזמן הפסיק להאמין שמישהו

הלב שלי רעד כאילו הוא עומד להישבר באמת באותו רגע. כי יש רגעים בחיים שבהם את לא נופלת בגלל מה שאומרים

הידיים שלה רעדו עוד לפני שנגעה בקלידים. נועה ישבה מול הפסנתר הכנף הגדול, וכל האולם מאחוריה כאילו נעלם

יש רגעים שבהם האמת לא דופקת בדלת — היא פשוט נכנסת, שוברת את השקט, ומשאירה אחריה עולם שלא נראה אותו דבר.

הלילה ההוא לא נתן לי לישון.לא בגלל הטבעת. לא בגלל האנשים ששתקו. אלא בגלל המבט שלו — אותו מבט של אדם שנשאר

לא דיברתי על זה הרבה זמן. לא כי שכחתי. אלא כי בכל פעם שאני נזכרת בזה – משהו בקול שלי נשבר. שמי מרים.

זה היה אמור להיות רגע הניצחון שלי. הרגע שבו סוף־סוף אוכיח לעולם שיש לי שליטה על החיים שלי. אבל כשעמדתי