Иврит

חלק 2 (הסיום) “יש לילות שבהם בכיתי בשקט ליד הכיור, כדי שהבן שלי לא ישמע.” דניאל מעולם לא

לפעמים הדמעות שמופיעות ביום החתונה אינן דמעות של אובדן. לפעמים הן דמעות של אישה שסוף־סוף מצאה את עצמה.

“יש כאבים שלעולם לא נעלמים. הם רק לומדים להסתתר עמוק יותר.” אלנה הביטה בסיכת הכסף הישנה

לפעמים האמת הכואבת ביותר היא שהאנשים שאמורים לזהות אותנו ראשונים… הם דווקא אלה שלא רואים אותנו כלל.

האמת התגלתה רק כמה דקות אחר כך — והיא גרמה אפילו למלך להוריד את ראשו. יש רגעים בחיים שבהם אדם מבין שכל

השופר המשיך להדהד בין מגדלי המצודה. אבל איש כבר לא הביט לעבר החומות. כולם הביטו במיה. הילדה הקטנה עמדה

יש רגעים שבהם אבא מרגיש איך הלב שלו פשוט נקרע לשניים, גם אם הוא עדיין פועם. עמדתי במסדרון של הבניין

יש וידויים שמכאיבים יותר מכל פרידה. ויש רגעים שבהם הלב נשבר דווקא כשהנס קורה. שירה עמדה מול האיש שיצא

“כל השנים שיקרתי לעצמי,” לחשה הלנה בקול שבור. “אמרתי לעצמי שאולי כבר לא אזכה לראות אותה שוב.

באותו רגע הרגשתי כאילו הלב שלי נעצר. לפעמים החיים נותנים לנו הזדמנות שנייה בדיוק ברגע שבו אנחנו בטוחים