Иврит

והשקט שנוצר באותו רגע היה שונה מכל שקט שהזירה הכירה. השור עמד מול הילד, ראשו מושפל לאט, כאילו משהו עמוק

עורך הדין בן־עמי קרא את המכתב לאט, כאילו כל מילה בו נשקלת פעמיים לפני שהיא יוצאת לאוויר. ואז הוא הגיע

האולם עדיין החזיק את הנשימה. ואני… בפעם הראשונה מזה שנים, לא הרגשתי קטנה. איתן עשה צעד אחד קדימה.

ירדתי לאט במעלית. כל קומה הרגישה כמו שכבה נוספת של חיים שאני משאירה מאחור. לא בכיתי. לא רעדתי.

יואב נשאר עומד במקום. המילים של הילדה מלמעלה לא חדרו מיד. הן כאילו עברו דרך שכבות של שקט כבד, פחד ישן

יונתן עמד שם בלי לזוז, כאילו כל הרעש בלובי פשוט נעלם סביבו. היד שלו רעדה קלות, אבל העיניים שלו לא עזבו

ראם עמד מול הילד בלי לזוז. כל הגוף שלו היה מתוח, אבל לא באותו אופן של לפני רגע. לא הייתה בו תקיפה.

בהתחלה אף אחד לא זז.האוויר בחדר הפך כבד, כאילו מישהו עצר את כל המערכות של העולם יחד עם הנשימה.

הוא עמד שם בלי לזוז, כאילו האוויר סביבו הפך כבד מדי לנשימה. התמונות רעדו בידיו, אבל משהו בתוכו סירב להאמין

הדלת נפתחה לאט, כאילו הבית עצמו נזהר לא להרעיש. “נועה?” קראתי בשקט. שום תשובה. רק ריח של אוכל חם שעלה